יעקב רוחין נולד בקידן, ליטא. כנהוג בעיירות  ליטא למדו קודם כל ב"חדר". וכבר מגיל 5 ידע לקרוא בחומש. במלחמת העולם הראשונה עברה המשפחה למינסק כפליטים ומשם למד בבית ספר ובגמנסיה.

בשובו לליטה המשיך את לימודיו בקיידן, ורכש ידע במשניות ובגמרא.

יעקב היה בחור חסון, נמרץ, פנים המביעות עקשנות ותסיסה, עליזות וטוב לב. יחסו לחלוצים היה חברי ולבבי.

רוחין עבד בבניין, עבר קורס מפקדים והדריך אנשי הגנה. היה פעיל במלחמת הקוממיות על הגנת רמת רחל ועם הידיעה המרה על מות בנו אמנון בכיבוש מחנה אלנבי בתלפיות, עבר העירה לעודד את רעיתו זהבה.

בקיבוץ מילא תפקידים בשטח המשקי, החברתי והבטחוני.

בשנים האחרונות לאחר ניהול של שנים בבית האריזה, תש כוחו ועבר לעבודה משרדית במשק.

רוחין ניהל חיים מסורתיים ובית הכנסת מילא את חייו הרוחניים.

התחבב מאוד על קהל המתפללים תושבי תלפיות.

יהי זכרו ברוך.

 

אחי יעקב ז"ל

קשה מאוד לכתוב על אחי יעקב שטרם השלמתי  עם פטירתו, ושבעתיים קשה לאחר שאחותנו חביבה שנפטרה כמה שבועות לפניו. לא יצאנו מחודש האבל עליה ונכנסנו לאבל על יעקב.

ילד הייתי כשיעקב עזב את קיידאן - ובכל זאת כמה זכרונות לי עליו.

יעקב היה ספורטאי טוב והיה שחקן כדורגל וחבר " במכבי". כילד שמחתי תמיד כשצירף אותי אליו ולקח אותי למגרש המשחקים. היה גם פעיל באגודת מכבי האש, התגאה במדים ובכלי הכיבוי והציוד שהיה ברשותו ואין לדבר על גאוותו הגדולה בעת מצעדים שהאגודה ערכה.

הגעתי לארץ ישראל עם אבי ז"ל הישיר לרמת רחל והנה לקראתנו מדדה על  קביים חבר שלא ידעתי. אחותנו טובה סיפרה שיעקב נפל מפיגום בניין ושבר רגל ועל כן הקביים.

זכיתי לעבוד איתו בבניין, ועוד הוא על קביים ואינו מזניח יום שאינו מבקר בבניין. היה מומחה בבניית לבנים ואבן ובעת הצורך גם טיח וטפסנות.

הייתי זמן מה ביגור ולאחר שובי עבדתי שוב יחד במטע. החיים המשותפים, הרוחניים בעיקר, היו לנו בבית הכנסת שמילא בו תפקיד גבאי.

הבית הכנסת בשביל יעקב היה בית והתמסר לעבודת הקודש בלב ובנפש, ביום שרב וביום מטר.

בזמן האחרון כשההליכה קשתה עליו וקרה שנבצר ממנו ללכת, היה מטיל עלי תפקידים ומוסר הוראות איך לנהוג.

בבית החולים כל שיחה איתי נסבה על בית הכנסת ואם לא קיפחתי ממשהו בעליה לתורה.

פתאום נדם ואיננו.

צר לנו עליך אחינו יעקב, נעמת לנו מאוד.

יחזקאל רוכין

מתוך חוברת לזכרו תשל"ו

​