מוטלה נולד בעיירה סורוצקין  למשפחה ציונית מסורתית. אביו שימש כראש הקהילה המקומית. הוא הצטרף להסתדרות " החלוץ הצעיר" ויצא להכשרה לאחר זמן. היה מפעילי ההכשרה ואיש עבודה. אחרי שהיה בקיבוץ הכשרה בפולין, מוטלה  הגיע לקיבוץ ערב פרוץ מלחמת העולם השניה בשנת 1938  מוטלה היה אחד החברים המצטיינים בעבודה קשה, בעבודה בים המלח, ברכבת ובבניין.

היה מהנהגים הראשונים בקיבוץ ואחר כך עבד בחברת ההובלה. עבד באחריות ובמסירות.

בזמן הפילוג, יצא מוטלה עם הקבוצה לעין כרמל, לבנותה, אבל התגעגע לרמת רחל וחזר לכאן עם בני משפחתו. עם חזרתו החל לעבוד במאפיה בחלוקת לחם לחנויות ולמוסדות ואחר כך עבר לעבוד בקואופרטיב התחנה. אחר כך עבד בבית האריזה ועד סוף ימיו עבד מוטלה בקפיטריה של אכסניית הנוער. למרות מחלתו הקשה לא חדל לעבוד אפילו ליום אחד.

מוטלה היה איש רעים, איש משפחה נפלא וזכה לילדים טובים וליחס של כבוד מצדם.

מוטלה היה שותף לבניין רמת רחל לפני ואחרי המלחמה וידו הייתה בהרבה דברים לבנין ושיקום המשק.

יהי זיכרו ברוך.

אבא,

לאבא היה חוש הומור מפותח מאוד, הומור בריא, חבוי, רומז, לעולם לא פוגע. אהבתי לשבת אתו שעות על גבי שעות ולשמוע את סיפוריו, איך היה משלב הערות משלימות, רומזות, עקיפות שהבליטו לא אחת מצב מגוחך, כמעט לא מציאותי. בדברו על רמת רחל שאותה אהב כל כך, היו לו מדי פעם הערות דוקרניות, אכפתיות מאוד, אולם מיד היה חוזר אל עצמו ושוב בהומור האופייני לו מספר איזה בדיחה או הלצה.

קשה להספיד את אבא משום שההספד אינו הולם אותו והוא ודאי לא היה רוצה בו. "העצים מתים זקופים" –אלה מילים יפות לבטא בהן את עמידתו לאורך כל חייו מאז עמד על דעתו כציוני וכאדם והחליט לקשור את גורלו בגורלה של הארץ הזאת ובגורל רמת רחל. אבא היה אדם גדול ומיוחד, אשרי שזכיתי לאב כזה.

 נעמה

מתוך חוברת שנה לזכרו