שרה אלוני – "שרקה", כפי שהכרנוה, נולדה בפולניה בעיר סוקולקה.

למשפחה הייתה חנות בדים, ממנה התפרנסה. האב למד בישיבה וקרא הרבה, והאם היתה זו שעזרה במשפחה. שרקה למדה עברית יחד עם שתי אחיותיה על ידי מורה פרטי בבית. שרקה למדה בבית ספר פולני ואחר כך יצאה להכשרה של החלוץ הצעיר.

לפני עלייתה ארצה, עבדה בהכשרה בבית חרושת לתרופות. לארץ הגיעה באוניה ויחד עם עוד 30 איש הגיעה לרמת רחל.

את בעלה משה אלוני הכירה ברמת רחל, הוא הגיע בעליה בלתי ליגלית ב 1938-. משה חיזר אחרי שרקה זמן רב, עד שנעתרה לו.

למרות שלשרקה משפחה ענפה ועשירה בארצות הברית, היא לא התפתתה לעזוב את המשק ולעבור לגור עימם. כאן בארץ וברמת רחל ראתה את יעודה והמשך חייה. עם המשפחה נשארה כל השנים בקשרי מכתבים, חבילות וטלפונים.

לשרקה ומשה נולדו שני ילדים: דורית (ויסבורט) נולדה בשנת 1946, וזאביק ז"ל נולד בשנת 1950.

רוב שנותיה בקיבוץ עבדה שרקה בבתי הילדים והייתה למעשה המטפלת האחרונה של ילדי בית הספר.

עם מותו הפתאומי של בנה זאביק, התכנסה שרקה בתוך עצמה, כאבה את כאבה הנורא מכל יומם ולילה ומיאנה להתנחם.

לאחר זמן החליטה להקדיש את חייה לטיפול בלתי נדלה בבית הקברות הקיבוצי ובאנדרטה לזכר חללי מלחמת ששת הימים.

שרקה זכתה בחייה לארבעה נכדים מקסימים ושני נינים. מסירותם של הנכדים ראויה בהחלט לשבח : מעיין, יונתן, ניצן, עידן והצטרפו שרון עומר ויותם.

ראויה לציון מסירותם של בני המשפחה, במיוחד מיכה ויסבורט, שייבדל לחיים ארוכים, אשר לא חסך ימים ולילות כדי לעזור לשרקה בכל מצב ובכל תנאי.  יישר כוח !

תהליך ההידרדרות במצבה הבריאותי החל לאחר הניתוח שעברה. כאישה נחושה ועצמאית היה לה קשה לקבל את העובדה שתצטרך להיות מוגבלת, לנסוע בקלנוע או להיעזר במטפלת.

עם הליכתה של שרקה אלוני מאתנו חברי הרמה, נגדע עוד ענף מדור הראשונים על שורשיו העמוקים והדור הולך ופוחת.

יהי זכרה ברוך.