ידידיה פלומנבויים ז"ל 1974-1903
ידידיה נולד בוארשה בפולין. במלחמת העולם הראשונה נאלץ להפסיק את לימודיו
ולהקדיש את זמנו לפרנסת משפחתו. הוא עבד כשוליה בבית מלאכה מקצועית בתפירת נעלים.
בגיל 20 נשא אישה בשנת 1925 ונולדו לו ממנה שתי בנות ובן -כולם ניספח בשואה.
בשנת 1942,נשא את ורזה חברתו והוקמה משפחה מחודשת. הבן הבכור-מיכאל נולד ב1943 ברוסיה
הבת דבורה נולדה ב 1947 באוסטריה והבת חיה נולדה 1952 ברמת רחל.
ידידיה ומשפחתו עולים לארץ בשנת 1949 ומגיעים לרמת רחל ששכנה אז במושבה הגרמנית בירושלים.
מגיל 45 ועד פרישתו לגמלאות השתתף ידידיה בשיקומה של רמת רחל והטביע את חותמו בעיקר בענף הלול.
בשנת 1973 נפגע ידידיה בתאונת דרכים ומאז היה מוגבל בתנועתו. במסגרת השתקמותו עבד כזקן העובדים במפעל חזון בירושלים במלאכות הקשורות בכריכת ספרים .
יהי זיכרו ברוך!
ידידיה ז"ל
הלך לעולמו חברינו ידידיה פלומנבויים בן חיים צבי ודוברה אחרי מחלה קשה.
ידידה עבר את השואה ושיכל את כל משפחתו. בדרך חתחתים הגיע לרוסיה ופגש את רוזה והקים משפחה חדשה.
בשנת תש"ט עלה ארצה. הוא התיישב בעין כרם ולאחר שנה ב1950 הצטרף לרמת רחל
בהיותו תפר במקצועו סודר ועבד בעבודות תפרות והכין נעלים לילדים ולחברים.
לאחר מכן עבר לעבוד בלול, ואחר כך כחצרן. ידידה היה מחונן בתבונת כפיים והיו לו כישורים רבים לביצוע מלאכות שונות.
הוא היה אדם עליז, אופטימי וחברותי, נוח לבריות.
בשנים האחרונות כאשר חש חולשה והיה מוגבל הצטרף למועדון קשישים.
בשנה האחרונה חלה ידידה במחלה ממארת וזו הכריעה אותו בן 81.
תנחומינו לרוזה ולמשפחתה.
כתב: משה כץ
רוזה פלומנבויים ז"ל 1998-1917
רוזה פלומנבויים נולדה ב - 1917 באוקריינה. היא גדלה בבית חילוני רגיל.
בשנת 1942 התחתנה רוזה עם ידידיה ויחד הקימו משפחה מחודשת : הבן הבכור מיכאל נולד אחרי שנה ב- 1943 ברוסיה, והבנות דבורה ב- 1947 באוסטריה, וחיה ב- 1952 בקיבוץ רמת רחל.
רוזה עלתה ארצה עם בני משפחתה בגיל 35 , בשנת 1949 הימים היו ימי מלחמת העולם השנייה והעלייה הייתה לגלית.
רוזה וידידה הגיעו קודם לעין כרם ורק אחרי שנה הגיעו לרמת רחל.
רוזה עבדה בעיקר במטבח כ- 30 שנה. ולאחר מכן במחסן הבגדים כ -15 שנה.
בשנותיה האחרונות רוזה עבדה במחסן בגיהוץ .
רוזה נהגה כל חייה כחלוצה לכל דבר, בלבושה, בצניעותה ובניהול חיי משפחתה.
אישה צנועה וזו הלכה לעולמה והיא בת 81.
יהי זיכרה ברוך.
לזכרה של רוזה ז"ל
22/12/1998
רוזה חברתנו הצעירה
מה מיהרת ללכת
ידענו על סבלך
אבל איש לא חשב
שכה קרב קצך
כל אחד מאתנו עכשיו
עם חבילת התרופות
וחבילת הכאבים
לפעמים בלי אפשרות
להסתכל לצדדים.
משפחת פלומנבויים הגיעה אלינו
שבעת סבל ונדודים,
עברו את כל שנות המלחמה האיומה,
ברוסיה ובפולניה.
לצערנו, גם אנו היינו שבורים והרוסים
מהמלחמה שלנו.
וחיינו כפליטים בשכונה הגרמנית,
הכל בצמצום, אפילו במים.
המשפחה עם הילדים נקלטו,
ידידה ורוזה התחילו לעבוד,
רוזה הצטיינה בחריצותה ובניקיונה
כמונו, קיבלה את המצב בהתאם.
רוזה צר לי להיפרד ממך,
אבל זכית לגדל דור יפה,
ילדם ונכדים
ומקום מנוחה מכובד,
שלא יטמא ויחולל.
תנחומי למשפחה, שלא ידעו צער,
זכרו בכבוד את הוריכם,
שהיה להם העוז להביא
אתכם ולגאול אתכם.
שלום לעפרך רוזה
בחברות כנה
שרה כרמי.