משה כץ ז"ל 2003-1913
משקה נולד בליטא. למד בחדר וגדל במשפחה דתית. המשיך בישיבה וכולם ניבאו לו עתיד גדול כרב וחזן.
בגיל 19 החליט להיות חלוץ והצטרף לתנועה ואחר כך להכשרה.
בשנת 1933 החליט לעלות לארץ ישראל עם חברה אחת מהכשרה שהסכימה לקחת אותו כבעלה.
הגיע באוניה לחיפה ושמע מחבר על קיבוץ ליד ירושלים עיר הקודש ומיד החליט להצטרף.
כבר למחרת נשלח לעבוד כסבל ברכבת-עבודת סבלות של 24 שעות. אחר כך עבד בבניין כטייח.
משה היה פעיל בוועדות שונות ובשנים 1934-36 נבחר לועדת חברים, תרבות ובטחון.
בשנת 1948 עסק ברכישת נשק ובסידור סליקים לרמה ולהגנה. עבר קורס מ"מ בגו'ערה והיה מפקד רמת רחל.
עם הריסת הרמה התמנה כקצין אפסנאות גדודי בצה"ל. משפחתו עברה ליגור והוא היה פעיל בצבא, עד לקריאה לחזור לשקם את הרמה.
לאחר זמן נבחר למזכיר המשק ורכז תרבות, שני תפקידים אשר מילא עד שנת 1968. באותה תקופה החל לערוך את עלון קול ברמה.
בשנת 1967 החל לנהל את אכסניית הנוער שהייתה לשם דבר באגודת האכסניות.
בשנת 1979 קיבל הצעה להקמת ארכיון הקיבוץ ועד שנת 1996 אסף וליקט חומר לשמירה.
בשנים האחרונות בשל היותו מוגבל פיזית קיבל על עצמו להדפיס ספרי פרוטוקולים בביתו.
משקה היה חבר מן השורה, הביע דעתו וגילה עניין בכל נושא, הקיבוץ עבורו היה דרך חיים ומקור לגאווה ותקווה לעתיד שהדור הבא ימשיך את מסורת דור המייסדים.
משקה השאיר לתפארת ארבעה ילדים, 15 נכדים ושבעה נינים כן ירבו !!
עם הסתלקותו של משקה כץ, העץ העתיק והמושרש של הדור הותיק דולדל בנשור אחד מענפיו.
יהי זיכרו ברוך.
דברי הספד לאבינו סבינו משה כץ
אחרי מותי ספדו כך לי:
"היה איש – וראו איננו עוד:
וגדול מאוד, מאוד הכאב.
היה איש – וראו איננו עוד
ושירת חייו באמצע נפסקה
עוד שיר מזמור אחד היה לו,
והנה אבד המזמור לעד,
אבד לעד !" (חיים נחמן ביאליק)
הרבה אהבות היו למשה כץ. על שלוש ברצוני לדבר כעת:
אהבה וגאווה ראשונה - במשפחתו
אהבה והערכה לחנה שליוותה אותו בחייו, במלחמותיו, אהבותיו, מפעלו ושיגעונותיו. גאווה בארבעת ילדיו : לאבנר על הקמת משפחה לתפארת עם איילת, על הצלחה בתחום האומנותי שמשה כל כך העריץ ואולי אפילו קינא וחי דרכך.
לנחמה – על עוז רוחך שלא נפלה כל השנים, על כושר ההתמודדות לבד בגידולו של עופר.
למרימל"ה – שהעמידה יחד עם אברמי שבעה בנים להמשך השושלת, לפעמים כמעט נדמה היה שעומדת את להישבר, אני ואימא לא פעם כאבנו אתך.
ואת איקל'ה שלא חסך ימים ולילות, ובכל זאת נשאר ותקע שורש ברמת רחל.
וכמובן שאי אפשר שלא לציין את הסיפוק והאושר שהיו לו עם 15 הנכדים ו – שמונה נינים שזכה לראות בחייו. ייבדלו כולם לחיים ארוכים ומעניינים כשלך !!
אולי, אנחנו לא היינו מספיק תומכים, ממושמעים, מבקרים ודואגים, כפי שרצית תמיד, אבל היה עליך להבין, שגם לנו היו בעיות, ענייני משפחה, עבודה, חברה, ואם לא סיפקנו את כל צרכיך החברתיים, אנו מבקשים ממך כעת סליחה !!
האהבה השניה הייתה - לשני מפעלי חיים :
הקמת אכסניית הנוער בשנת 1967 למשך 11 שנה. כאן קיבל את מלוא השבחים וההערכה על פעילותו, כמנהל האכסניה שהפכה ברבות הימים לבעלת שם בינלאומי, אליה נהרו בני נוער מארצות שונות. והיא הייתה הבסיס להקמת בית המלון שלנו.
לאחר מכן, הקדיש את כל זמנו, עד שחלה והיה מוגבל. לאיסוף חומר, שימור ותיעוד ההיסטוריה המפוארת של רמת רחל בהקמת ארכיון היסטורי. למפעל זה הגיע במקרה, וגם כאן עבד במסירות אין קץ, אגר ושמר כל מסמך ופיסת אינפורמציה המגלמת את סיפור הקהילה, שיהיה לדורות הבאים…
כמי שירשתי את מפעלו השני, הייתי רוצה שאכן, המוסד הקרוי ארכיון, יתפתח ויגדל למקום מפואר וייחודי, שיגלם בתוכו את ההיסטוריה העשירה שלנו כעם, ואת תרומתה ההיסטורית של רמת רחל לבניינה של ירושלים והמדינה. לדעתי- זה יהיה בבחינת הגשמת חלומו של משקה.
ואהבתו השלישית היא כמובן קיבוץ רמת רחל
מאז אותו לילה שהגיע לרמה עם העגלון, וראה את הארמון – חדר האוכל המפואר, לא חדל להתאהב בה, לחשוב עליה ולכתוב לה שירי אהבה רבים:
"לרמה יפיפייה זו, אין תואר של מליצה.
זו אהבתי לה כל עת, בתנומה וביקיצה.
ממבט ראשון, הייתה כמוני עוד בנעוריה,
ידעתי, כי לגבעה זו אתקשר ואזכה.
בחסדיה…
וכך ארשתיה כדין וכדת
וקידשתיה בהרי את…
כמי שחי ונתן כאן את מלוא שנות חייו הארוכים, ידע משקה לא אחת, עבודות קשות ומפרכות, ימי יגע ורעב, מלחמות ותלאות, ועוד… תמיד הסכים למלא תפקידים חברתיים שונים, ולא פעם עסק בו זמנית בכמה תפקידים, לא חסך יום ולילה כדי להיות יעיל ומועיל.
אולם, מעולם לא הוציא דיבתה רעה !! לא שמענו ממנו בדל של ספק, היסוס, או חרטה על הדרך שבה בחר להלך בחייו. הכל קיבל באהבה גדולה ובהבנה ללא גבולות וסייגים.
גאווה גדולה מילאה אותו על היותו- חבר קיבוץ ככלל וחבר רמת רחל בפרט.
למרות כל הקשיים, ועגמת הנפש שהיו לא פעם בימי מחלתו, אנו רוצים להודות בפה ובלב מלא, על כל העזרה והטיפול שמשקה קיבל בחייו. תודות למרגלית - רכזת הקשישים. להדר וחיה ולכל הצוות הרפואי, ובעיקר לאלינה שהגיעה אליו מבולגריה כמו מלאך מושיע !!
מי ייתן והבית הנפלא הזה, בית רמת רחל, אכן ימצא את כוחות התשתית להמשיך להיות קיבוץ לתפארת, עם כל השינויים שהזמן גורם, וכפי שהיו רוצים מייסדיו לראותו.
ונסיים בעוד קטע של שיר שכתב על הרמה :
" ועיניכם הרואות: ממדבר סלעים ומעיי חרבות,
הפכנו במאמץ אחד של אלף זרועות
לאחד שאין כמוה רבות
ואשר לי, מאז נעורי ועד זקנתי – נשארה היפה בבנות.
אהבתיה בלב ונפש ואשאר מאהבה תמיד.
ושמח אני שחברי לא משאירים אותי מאהבה היחיד.
רמתנו שהייתה לי בית וגדלתי בה מנעורי,
עשיתי למענה כל יכולתי – יחד עם חברי.
אנו נזכור אותך
באהבה ובגעגועים
בני משפחתך שאהבת !!
חנה כץ ז"ל 1995-1911
נולדה בפינסק אשר בפולניה למשפחה שומרת מסורת.
אמה הייתה עקרת בית ואביה מומחה לכריתת עצי יער.
את אביה רצחו הפולנים כשהייתה בת 8.
חנה למדה תפירה בתיכון מקצועי והצטרפה לתנועת ה"פירהררט"
ואחר כך ל"חלוץ הצעיר".
הייתה בהכשרה של אחת הפלוגות של סלובקיה .
ובשנת 1931 הצטרפה לרמת רחל ונשלחה למשק הפועלות .
במשך שנים עבדה כמטפלת ילדי בית ספר.
במאי 1934 התחתנה עם משה כץ.
בשנת 1936 נולד בנם הראשון עזרא שנפטר באופן פתאומי בגיל שנתיים.
נולדו להם עוד ארבעה ילדים (אבנר, נחמה, מרים ואיקה)
לאחר מלחמת השחרור הייתה כשנתיים בקיבוץ יגור.
עם קבלת מכתב מרמת רחל על התחלת תהליך השיקום החליטה לחזור.
בשנים שלאחר מכן עבדה בחדר האוכל של אכסניית הנוער.
עד גיל 83 עבדה במטבח במסירות והתמדה ללא גבול.
חנה נהגה כחלוצה במהלך חייה, בלבושה,
בניהול דירתה ובתפיסת החיים שלה.
חנה הייתה ריאליסטית והצטיינה בתבונה ללא פילפולים
תמיד ישירות ולעניין.
יום העבודה היה לה עניין שבקדושה-כמקור השראה לחיים.
יהי זיכרה ברוך.
לדמותה של חנה
היה זה ה' באלול תשנ"ה, 28.8.95 בחצות הליל.
כאשר הידיעה המרה הובאה אלי.
בשנה האחרונה לחייה מיעטה בדיבור.
רק עמי שוחחה ולפעמים העלתה חיוך על שפתיה.
דברנו בענייני היומיום ובדאגה על עתיד הקיבוץ.
שכל כך הרבה עמל ומרץ השקענו בו.
חנה הגיעה בשנת 1931 טרם מלאו לה 19.
כחלוצה מאחת הפלוגות של קולוסובה.
אשר האמונה והדביקות בה כמעט מיסטית הייתה.
שם דבר בחלוציותה.
חנה נהגה כחלוצה בהמשך חייה, בלבושה, בניהול
דירתה ובתפיסת החיים שלה.
היא נהנתה בקריאת ספרים
ואהבה להעביר רשמים מספר שקראה.
חנה שמה עיניה ותשומת ליבה בתיאור הגראפי
של שרשי המשפחה אשר גאוותה הייתה עליה.
חנה ידעה אהבה מהי ואינני מתכוון דווקא לשנות
נעורינו, כי לא ברומנטיקה עיסקנין.
אהבתה לי נמשכה כל שנות חיינו יחד-
והחזרנו לה אהבה מכל המשפחה כולה.
במובן מסוים היו לנו לעיתים תקופות שראיתיה כאם...
חנה הייתה מקפידה עמי בלבושי. בדקה חולצתי אם אין
עליה רבב. התנגדה בלובשי מכנסיים קצרים וללכת בהם
לחדר האוכל :"משקה רגליך לא די יפות הן לערטל אותן בפרהסיה"
חנה נהגה כחלוצה בהמשך חייה, בלבושה, בניהול
דירתה ובתפיסת החיים שלה.
חנה הייתה ריאליסטית והצטיינה בתבונה ללא פילפולים
תמיד ישירות ולעניין.
יום העבודה היה לה עניין שבקדושה-כמקור השראה לחיים.
זכרה שמור בלב כל משפחתה
משק'ה
ידידתי חנה לזכרה
חלפו שלוש שנים ואנו בלעדייך.
אחרי הרבה שנים ואיך אשכחך ?
הביחד עם חנה לא היה בשגרה
בחדר האוכל ובחברה.
וזה הסיפור:
שחזרנו לביתנו החדש אחרי המלחמה
אז נפל הפור – נכנסנו יחד
תחת קורת גג אחת לגור.
יחד התחלנו את השמחה לכסות
טרחנו שהבית לא יהיה ריק
יחד רקחנו מרקחות וגם איזה מאפה,
יחד שתלנו פרח, שבחוץ יהיה יפה.
חנה הציעה כהרגלה על ספה מהנה.
הגברים נטעו עצים
שבצלם עוד עכשוו אפשר ליהנות
אך יותר מכולם הפליאה חנה לעשות
כדי להכניס חיים בשממה !
היא נסעה בשקט בלילה
והביאה את איקה ( יבדל לחיים ארוכים ) - במתנה.
גם אז הייתי על ידה
על כן, כל עוד עודני בחיים
אשא את זכרה.
שרה כרמי
לאמא
4 שנים שאת לא אתנו
ודווקא עכשוו בימים מעורפלים אלה
אני זקוק לחכמת החיים שלך,
שתוציאי אותי מהבלבול והאי וודאות,
שבה אני נמצא,
שבמילה או במבט תכול עיניים,
תסדרי ליאת המחשבות,
את שהיית קטנת קומה
הסתכלת על כולנו ממרום
החוכמה..
נזכור אותך תמיד !
איקה ( 1/9/9)