נולדה בפולניה בעיירה חגישה בבית מסורתי. למדה בבית ספר "תרבות" והייתה בתנועת הפועל. עלתה לארץ בעליה בלתי לגלית  בשנת 1936  והגיעה מהאוניה ישר לרמת רחל.

 

חייקה ואושר התחתנו בחוץ לארץ והגיעו לארץ עם השם גלר. בכניסה לארץ ביקשו מהם להחליף את שם המשפחה להררי. עד יומה האחרון הצטערה חייקה על החלפת שם משפחתה.

ברמת רחל נערכה להם חופה כדת וכדין. לחייקה ואושר נולדו שלוש בנות: שרה, דפנה ויונית, חייקה זכתה בחייה לנכדים ולנינים. חייקה היתה גאה בבנותיה ובנכדיה הרבים ותמיד הרבתה לשבח את הישגיהם.

 

חייקה הייתה אקונומית, עבדה בעיקר כמטפלת בילדים ולאחר מכן כמחסנאית.

חייקה עובדת מזה כ- 20 שנה במכבסה.

הפגינה רוב הזמן, מרץ בלתי נדלה, עבדה ללא לאות עד יומה האחרון והשתדלה לא להחמיץ ימי עבודה.

 

מאז מותו הטרגי של נכדה יאיר ז"ל, מאנה להתנחם וכאבה את מותו ואובדנו בכל עת.

 

חייקה הייתה חלוצה ברוחה, אפה, נשמתה, אופן לבושה ותרבותה. הייתה אישה צנועה, שקטה אשר לא פעם הביעה את דעתה גם בקול רם, ותמיד השתדלה לשאת את כאבה בינה לבין עצמה, כדי לא להפריע לבני משפחתה.

 

מתוך רצונה לעשות הכל בכוחות עצמה מבלי להטריח איש, נפלה בעת שנסעה על הקלנועית ונחבלה קשות. מפציעות אלה לא הצליחה להתאושש והיא נפטרה בבית החולים.

 

עם הסתלקותה של חייקה, העץ העתיק והמושרש של הדור הותיק דולדל בנשור אחד מענפיו.

יהי זכרה ברוך.

 

חייקה  (נכתב כהספד 18/5/00)

כך מתמעט דור ההמשך ממשיכי המייסדים

חייקה הגיעה אלינו יחד עם חברה לחיים אושר ב- 1938

חייקה היתה מסורה ונאמנה בכל עבודה שעשתה,

היתה אקונומית ובהלבשה וזמן קצר באכסניה.

 

חייקה התעניינה בכל הנעשה בקיבוץ

והיתה חברה קבועה באסיפות הכלליות.

הביעה את ביקורתה על דברים שלדעתה לא היו צודקים.

 

בשיחתי עימה הביעה את עצבותה על יאיר נכדה.

 

עד ימיה האחרונים המשיכה במכבסה לעבוד במעגילה.

לאחרונה התקשתה בהליכה ונהגה בקלנוע,

קרה אסון בנפלה שגרם שברים קשים בגופה וראשה.

 

יהי זכרה שמור בלבנו

משקה כץ.

 

 

לחייקה ידידתי (נכתב כהספד 18/5/00)

 

קשה להיפרד מחברה

איתה עברתי יחד שנים רבות.

 

אנו האחרונים,

מדור החלוצים המגשימים,   

שסיסמתם היתה :" עלה נעלה בכל התנאים"

אנו מאלה שהצליחו להגיע למטרה זו.

רבים לא זכו לעלות,

והיו כאלה שגם לא העזו.     

 

חייקה – היתה בחורה אמיצה שהעזה !

בהיותה בהריון עלתה

על אוניית מעפילים,

והצליחה להגיע עם אושר בעלה לארץ.

 

הימים היו ימי פרעות ומאורעות

שנמשכו עד שנת 1938.

הצפיפות פה היתה גדולה

ומקומות לינה לא הוכנו להם.

חייקה ואושר כזוג – נתקבלו על ידי

יחד עם שרה בבטן ישנו במיטתי.

 

היינו חברות בעבודה,

ובהחלטה לחזור לרמת רחל.

חייקה קיבלה על עצמה תפקידים

עבדה תמיד קשה

וכל עוד היה בכוחה

המשיכה לעבוד ולתרום.

 

בצער אנו נפרדים היום ממך

חברה טובה ונאמנה

נוחי בשלום באדמתינו הקשה

שעליה נלחמנו ואהבנו.

בתקווה שיהיו ממשיכי דרכנו.

 

חברתך

שרה כרמי