אידה הגיעה אלינו בשנת תרצ"ה – 1935, לאחר תקופה הכשרה קצרה בפולין.

היא השתלבה מהר בחברה ובעבודה.

עבדה כמבשלת במטבח של החברים ואח"כ המשיכה שנים במטבח בתי הילדים ועברה לאחר מכן לאקונומיה.

בכל עבודה שאידה עבדה, הצטיינה בניקיונה ובסדר מופתי וכל שהוציאה מתחת ידיה, היה מבריק בניקיונו ובאחריות העשייה.

היא הייתה ידועה ומעוררת התפעלות בניקיונה הכללי בביתה, בניקיונה האישי ובהופעתה המסודרת.

דיבורה היה שקט, כאילו קולה לא נשמע, אך הייתה מעורה בנעשה וידעה מהמתרחש.

בצעירותה הייתה פעילה במקהלה שלנו והייתה בין החברים החשובים בה הודות לקולה הנעים והחזק.

אידה התהלכה בינינו זקופת קומה, בצורה מכובדת, לא התאוננה בפני איש גם מימיה האחרונים כאשר כבר תשישותה הייתה ניכרת בה.

וגם אז, על השאלה – אידה מה שלומך? ענתה בחיוך, "יוצא מהכלל".

היא תפקדה לפליאת כולנו ולהערכת כולנו עד ימיה האחרונים, עד שנלקחה לבית החולים ואחרי יומיים נפטרה.

וכפי שהיא הייתה בתוכנו בשקט, כך היא נפטרה חרישית ובהכרה מלאה עד נשמתה האחרונה.

נשר עוד עלה מעלוות ענפי האילן הוותיק, המושרש באדמת רמת רחל.

יהי זכרה ברוך.

מ.כץ

 

דברים שכתבו עליה בניה:  בניה, עודד ואברהם

 

אמא

דברים אלה נכתבים שעות מעטות לאחר שטירתה של אמא, ולכן קשה לנו עדיין להעריך את פעלה ולסכם את פרק חייה.

אמא הייתה אישה פשוטה מבית טוב, דבר שהורגש בכל דרכה. הייתה אישה עדינת נפש וידעה לכבד את הזולת. אהבה את החיים וטיפחה קן חם ונעים, דבר שניכר בכל פינה ופינה בבית. הניקיון היה בעיני אמא ערך נעלה, אך לא רק הניקיון האישי, אלא ניקיון כפיים בכלל. אמא אהבה את חי הקיבוץ והשותפות הייתה ערך חשוב בחייה. היא הייתה מעורה במתרחש ברמת רחל ושיתפה אותנו בנעשה. כבר שנים רבות אמא הייתה לבד במשק, אך למרות הריחוק הגיאוגרפי נשמר קשר חם עם בני המשפחה ולמעשה כולנו היינו איתה בנימי נפשנו. אמא נמנעה מלהטריח את הזולת וליפול למעמסה. גם בשנים האחרונות לחייה, כאשר הכל היה כבר קשה יותר, השתדלה עד כמה שכוחה עמד לה להתמודד לבד עם בעיותיה. יחד עם התמודדות המתמדת בנטל החיים, מילאה את כל חובותיה למשפחה ולחברה, דבר שחשנו במעמד הפרידה ממנה, מצד כל הסובבים אותה ובמספר האנשים אשר בא לחלוק לה את הכבוד האחרון.

תודותינו נתונה לכל חברי הקיבוץ אשר סעדוה בשעותיה הקשות ולקחו חלק גם בשעותיה היפות ובשמחותיה. במיוחד נתונה תודתנו לפועה, שלא חסכה כל מאמץ וממרצה וממסירותה וסעדה את אמא כבת מסורה עד הרגע האחרון.

זכרה של אמא לא ימוש מאיתנו והסתלקותה מאיתנו לא תנתק את הקשר שלנו עם ביתה – ביתנו – רמת רחל.