יהושוע ויזינסקי ז"ל 1960-1905
יהושוע (שייקה) ויזנסקי נולד בשנת 1905 ביאשינובקה ליד ביאליסטוק להורים "בעלי בתיים" שעסקו בתעשיית עורות.
גמר בית ספר עממי ונגרף לעסקי אביו.
ליבו לא מצא סיפוק בתוך עולם העורות ועסקי המסחר.
הצטרף לתנועת ה"חלוץ" והיה חבר פעיל בה.
בשנת 1932 החליט לצאת להכשרה על מנת להיות נכון לעליה לארץ ישראל. את הכשרתו עבר בפלוגות ניימן, לידא וולוז'ין.
בשנת 1937 עלה ארצה והצטרף אל רעיתו והקים משפחה בקיבוץ רמת רחל.
אחרי מלחמת השחרור חיפש את דרכו עם הקמת עין כרמל, משם עבר לפתח תקוה ולאחר מכן, שוב אחרי זמן קצר, חזר את כור מחצבתו – לרמת רחל.
צנוע הליכות, ישר דרך, דבורו בנחת ואחד המעטים היודעים להבליג על פגיעה. התהלך ביננו בשקט, בענווה, כאילו בצידי הדרך וכמעט לא התבלט בפעולה ציבורית אבל התעניין בכל הנעשה ולא נעדר מאף אסיפה וכאב את פגעי הבית, אבל יחד עם זאת ייחל עם כולנו לעתיד טוב יותר וזה נתן לו כוח ועידוד להמשיך בעבודתו בלול.
עבד עד נשמתו האחרונה. אדם טוב לב ומסור. רגש הכבוד לרעיתו היה לדוגמא לכולנו. דאג לה במסירות ללא גבול וטיפל בה ברוך ובעדינות שקשה למצוא שני לו.
גמר את יום עבודתו, יצא העירה לבקר את בנו, חזר בשעות הערב המאוחרות הבית, סעד את ארוחתו, הציע את מיטתו למנוחת לילה, שכב ופתאום... מיחושים בבית החזה.
בגבור הכאב הוזעק רופא, אך טרם הספיק הרופא להגיש עזרה, הוצחא יהושוע את נשמתו בשקט, באורח בלתי צפוי כל כך.
יהי זיכרו ברוך.
אידה ויזינסקי ז"ל 1983-1908
אידה הגיעה אלינו בשנת תרצ"ה – 1935, לאחר תקופה הכשרה קצרה בפולין.
היא השתלבה מהר בחברה ובעבודה.
עבדה כמבשלת במטבח של החברים ואח"כ המשיכה שנים במטבח בתי הילדים ועברה לאחר מכן לאקונומיה.
בכל עבודה שאידה עבדה, הצטיינה בניקיונה ובסדר מופתי וכל שהוציאה מתחת ידיה, היה מבריק בניקיונו ובאחריות העשייה.
היא הייתה ידועה ומעוררת התפעלות בניקיונה הכללי בביתה, בניקיונה האישי ובהופעתה המסודרת.
דיבורה היה שקט, כאילו קולה לא נשמע, אך הייתה מעורה בנעשה וידעה מהמתרחש.
בצעירותה הייתה פעילה במקהלה שלנו והייתה בין החברים החשובים בה הודות לקולה הנעים והחזק.
אידה התהלכה בינינו זקופת קומה, בצורה מכובדת, לא התאוננה בפני איש גם מימיה האחרונים כאשר כבר תשישותה הייתה ניכרת בה.
וגם אז, על השאלה – אידה מה שלומך? ענתה בחיוך, "יוצא מהכלל".
היא תפקדה לפליאת כולנו ולהערכת כולנו עד ימיה האחרונים, עד שנלקחה לבית החולים ואחרי יומיים נפטרה.
וכפי שהיא הייתה בתוכנו בשקט, כך היא נפטרה חרישית ובהכרה מלאה עד נשמתה האחרונה.
נשר עוד עלה מעלוות ענפי האילן הוותיק, המושרש באדמת רמת רחל.
יהי זכרה ברוך.
מ.כץ
דברים שכתבו עליה בניה: בניה, עודד ואברהם
אמא
דברים אלה נכתבים שעות מעטות לאחר שטירתה של אמא, ולכן קשה לנו עדיין להעריך את פעלה ולסכם את פרק חייה.
אמא הייתה אישה פשוטה מבית טוב, דבר שהורגש בכל דרכה. הייתה אישה עדינת נפש וידעה לכבד את הזולת. אהבה את החיים וטיפחה קן חם ונעים, דבר שניכר בכל פינה ופינה בבית. הניקיון היה בעיני אמא ערך נעלה, אך לא רק הניקיון האישי, אלא ניקיון כפיים בכלל. אמא אהבה את חי הקיבוץ והשותפות הייתה ערך חשוב בחייה. היא הייתה מעורה במתרחש ברמת רחל ושיתפה אותנו בנעשה. כבר שנים רבות אמא הייתה לבד במשק, אך למרות הריחוק הגיאוגרפי נשמר קשר חם עם בני המשפחה ולמעשה כולנו היינו איתה בנימי נפשנו. אמא נמנעה מלהטריח את הזולת וליפול למעמסה. גם בשנים האחרונות לחייה, כאשר הכל היה כבר קשה יותר, השתדלה עד כמה שכוחה עמד לה להתמודד לבד עם בעיותיה. יחד עם התמודדות המתמדת בנטל החיים, מילאה את כל חובותיה למשפחה ולחברה, דבר שחשנו במעמד הפרידה ממנה, מצד כל הסובבים אותה ובמספר האנשים אשר בא לחלוק לה את הכבוד האחרון.
תודותינו נתונה לכל חברי הקיבוץ אשר סעדוה בשעותיה הקשות ולקחו חלק גם בשעותיה היפות ובשמחותיה. במיוחד נתונה תודתנו לפועה, שלא חסכה כל מאמץ וממרצה וממסירותה וסעדה את אמא כבת מסורה עד הרגע האחרון.
זכרה של אמא לא ימוש מאיתנו והסתלקותה מאיתנו לא תנתק את הקשר שלנו עם ביתה – ביתנו – רמת רחל.