זלמן ויינשטין נולד בעיר יאסי שברומניה בשנת 1926.

אביו היה סוחר זעיר והייתה חנות בדים. אמו עקרת בית טיפוסית, יהודיה דאגנית שמטפחת את ילדיה. לזלמן היו עוד שלושה אחים ושתי אחיות.

הוא גדל בבית שומר מסורת, אבל לא דתי במיוחד. עד גיל 11 הכריחו אותו הוריו ללכת לבית הכנסת. לזלמן היה קול ערב ורגישות למוסיקה, ועל כן היו מזמינים אותו לשיר יחד עם החזן בבית הכנסת. לימים קיוו הוריו שיעסוק בחזנות.

זלמן למד בבית ספר יהודי, היה תלמיד בינוני והצטיין בעברית, אף קיבל פרס ראשון.

 

בשנת 1939 החליט אביו של זלמן לנסוע לקרובים בפולניה בעיר לודג'. הוא נצטרף אליו, ובהיותם בחופשה, תפסו אותם הגרמנים יחד עם שאר היהודים הם נלקחו ברכבת לאושוויץ.

זלמן היה אז בן 12.

במחנה הריכוז, ניתנה לזלמן העבודה לאסוף גוויות של יהודים. מנות המזון לא הספיקו ולכן הוא ועוד נערים נוספים, היו יוצאים בלילות ומחטטים בפחי האשפה.

 

בשנת 1944 תקפה המחתרת הפולנית את המחנה ושיחררה כ- 330 יתומים יהודים. הם נלקחו וחולקו למשפחות נוצריות, אצלם התגוררו מספר חודשים עד שהועברו למחנות פליטים באיטליה.

לארץ ישראל הגיע על ידי אנשי הבריגדה בפברואר 1945 ברכבת מיוחדת של הצלב האדום מאיטליה דרך בולגריה- טורקיה – סוריה ועד עתלית.

 

בעתלית התגורר במחנה פליטים של הסוכנות. נציג של עליית הנוער שטיפל בזלמן העביר אותו למשק הפועלות בפתח תקווה. זו הייתה פנימייה של ילדים ישראלים – שם למד במגמת גן ירק.

בפנימייה זו היה שנתיים וחצי. במהלך תקופה זו קרובי משפחתו בארץ החלו להתעניין בו, הוא נשלח למבחן פסיכוטכני שקבע שיש לו כישורים מוזיקליים.

 

זלמן נשלח ללמוד באקדמיה למוסיקה ע"ש רובין בירושלים, והחל ללמוד במחלקת הכינור. שם למד שנתיים והצליח מאוד, ואף החל לנגן עם תזמורת קול ירושלים.

 

בשנת 1948 התגייס זלמן לצבא והשתתף במלחמת העצמאות. הוא לחם בדרום בגדוד ה - 3 של הפלמ"ח. במהלך השירות הכיר חברי קיבוץ ממסדה והם הזמינו אותו לבוא למשק.

עם שחרורו מהצבא התקבל כמועמד בקיבוץ מסדה ואחר כך התקבל לחברות. שם עבד במטעי הבננות. במסדה היה יוצא דופן, ניסה לנגן במסיבות, אך לא חיפש חברה רוב שנותיו התבודד. חברי מסדה ניסו לעזור לו ע"י ייעוץ והפנייה לאנשי מקצוע, להוציאו מטראומת המחנות, אך ללא הצלחה.

 

כאשר ארגן  ה"איחוד " פלוגת עזרה לטובת רמת רחל, זלמן התנדב לפלוגה ויחד עם עוד כמה זוגות ממסדה בא לרמת רחל.

לרמת רחל הגיע בסוכות בשנת 1959. כאן עבד בתחילה ככובס ואחר כך במטע. זלמן היה אדם חזק מאוד באופן פיזי וביצע עבודות קשות במיוחד.

 

גם ברמת רחל לא הצליח זלמן להשתלב בחברה, הוא לא הרשה לעצמו לקחת חלק באף שמחה כדבריו: " איזה כוח עליון מושך אותי מכל דבר משמח".

 

לזלמן היו שלוש הנאות עיקריות בחייו הצנועים והפשוטים :

הנאה ראשונה שלו בחיים הייתה לשמוע קונצרט טוב :" בשבילי מוסיקה זה כמו אוויר לנשימה.

ההנאה השנייה שלו הייתה כשעוד יכל לראות היטב קריאת ספרים – הוא קרה עשרות ומאות ספרים.

ההנאה השלישית שלו – היא ילדי הקיבוץ, אותם הוא אהב מאוד.

 

כשהחלה הידרדרות במצבו הבריאותי, הפסיק זלמן לעבוד במטע והחל לדאוג לניקיון האשפה בחצר המשק.

כשנשאל אם הוא מרוצה מעבודתו ענה: " אני מנקה את האשפה. אני חולה בלנקות דברים וכואב לי לראות אוכל מושלך. יכול להיות שבתת מודע אני משחזר את החיפוש בפחי האשפה  של אושוויץ  אבל אני מרוצה.

שאיפות מיוחדות לא היו לו. הבריאות שלו לא הייתה טובה ושאיפתו היחידה הייתה  לחזור ולהיות בריא, נפשית, פיזית ושכלית כפי שהיה תמיד.

יהי זיכרו ברוך.

מתוך: עלון קול ברמה פסח 29/3/1991

ראיין אלי פסח

 

​