יהודית נולדה בפולין למשפחת רבנים. אביה שימש כראש ישיבה ואב בית הדין בבני ברק.

עלתה לארץ בשנת תרפ"ב – 1922 ובשנת תרצ"א – 1933 הצטרפה לרמת רחל לאחר כמה שנים בקיבות שריד, שם חי בנה אמנון.

יהודית שאפה תמיד לאסטטיות ולניקיון ואפשר היה בנקל להבחין על שמירה של ניקיון אישי למופת ועל לבוש שהקפידה תמיד להופיע בו בציבור והיתה מסודרת בהלכותיה ומאורגנת בעבודתה.

את השכלתה וחינוכה רכשה באנגליה ועלתה לארצה כבר כאחות מוסמכת.

היו כמה שנים שהיתה פעילה בקיבוץ.

יהודית אהבה את הפרח את הצמח ואשפר היה לראותה ליד ביתה כפופה מטפלת גינתה. יהודית לא ישבה בטלה בביתה ועשתה עבודות יש של רקמה ועוד מיני עבודות.

יהודית היתה אישיות מורכבת במקצת, אבל אישיות אשר חיוניותה היתה ניכרת בחברתנו הקיבוצית.

יהיה זיכרה ברוך.

(כתב: משה כץ)

 

כתב: מאיר בן דב 1979

בבואי לרמת רחל הכרתי את יהודית כמה שנים כאדם העובד בחוץ ונראית בחברה מעט. בצאתה לפנסיה התייצבה על משמר הנוי והניקיון בחצר בתוקף רב.

זה היה כאילו קפיץ שהיה מתוח שנים רבות והשתחרר פתאום. חברה שהיתה שנים בשולי החברה, התייצבה פתאום במרכז. היא התמסרה למשימותיה – ומאידך, נעשתה כעין " מלאך המוות" לכל המתרשלים בניקיון החצר וסביבות בתיהם.

למרות התוקפנות בענייני הכלל ושיטתה, המרירה בתקשורת, היתה מקובלת מאוד בחברה הצעירה ואצל המתנדבים.

תאונה קשה גרמה לה להישאר נכה. קשה היה לה ללכת ועוד יותר קשה להרגיש שיש לה ייעוד בחברה ואין לה יכולת למלאו... ובכל זאת, גם בהתקדמה בדרך "עקב בצד אגודל" בעזרת בן לוויתה הקבוע – מקל, הרימה ברכה ניירות, קופסאות של סיגריות ועוד והשליכה אותם למיכל האשפה שבדרך. עתה, לאחר מותה, אם כי הגיעה לגיל מתקדם למדי, יש הרגשה שהלכה לעולמה מבלי שהספיקה לעשות כל המשימות במלואן, אלו המשימות שנועדה להן ומאוד רצתה בהן והתאמצה למלא... בצער, מאיר בן דב

 

כתב: ברוך קושצ'בה 1979

שלושים יום עברו להסתלקותה של יהודית מאתנו – ואני הצעיר ממנה שנת דור ויותר, רואה אותה מטיילת במשק. נעצרת בדרך ומתעניינת בכל המתרחש, דמות אשר עניינה את הצעירים. בימינו אלה כאשר נתבעים אנו להידוק, לצניעות ואולי אף לצנע, מקבלים חלק מדבריה וממעשיה כאקטואליים. כשהתפתחנו ורווח לנו מעט, נהגנו קצת בזבזנות. היום תמהים אנו ומוזר בעניינו חלק ממנהגיה ומחשבותיה של יהודית, הרצון להקפיד על הקיום תוך הסתפקות במועט, ההקפדה על חיסכון, הניקיון, הדיוק בכל דבר, בעברה תקבלו ע"י רבים אולי גם בזלזול ומסתבר שהינה היום נתבעים אנו להקפיד על אותם דברים עליהם היא, יהודית נאבקה והטיפה.

מסתבר שתכונת הצניעות היתה מושרשת ביהודית ואותה נשאה גם בתקופות "הטובות". אני מבין שמתוך ניסיונה הרב והעשיר הבינה שתקופות טובות חולפות, כשם שגם הרעות עתידות לחלוף. בשבילי כצעיר שהצטרך לרמת רחל, סימלה יהודית בעיני את העיקשות והנחישות כדי ליצור דברים. כניראה שקשיים ומאבקים לא הרתיעוה, להיפך הם היוו לה אתגר. כאישת שיחה, נעים היה לשמוע את סיפוריה הרבים, במיוחד את יחסה למקצוע האחות ולביה"ח "הדסה" כבית שני לה.