
זאב (זאביק) אלוני ז"ל
“אין לך דבר שהאדם החפשי ממעט לחשוב בו כמו המוות וחכמתו אינה התבוננות במוות אלא התבוננות בחיים” (ב.שפינוזה)
נולד בתאריך 3.1.1950
נפטר בתאריך 16.7.1980
זאביק נולד בשכונה הגרמנית וגדל בקיבוץ.
היה ילד חביב, ילד שעשועים שגדל בפינוק רב בעיקר מאביו.
בהיותו בן 7 התייתם מאביו, שמת מהתקף לב פתאומי. לזאביק היתה זו מכה קשה והוא מיאן להתנחם.
את ביה"ס היסודי ברמת רחל למד עד כתה ו'. את כיתות ז' – ח' למד בביה"ס גאולים.
היו המלצות להמשך לימודים בביה"ס "ברנדנס" (תיכון מקצועי ברמה גבוהה) שם למד שנה בלבד. את לימודיו סיים בביה"ס עירוני חקלאי חדרה.
את שירותו הצבאי עשה בצנחנים. הגדוד של זאביק היה הגדוד הראשון שאחרי מלחמת ששת הימים הושבע בכותל. במהלך שירותו הצבאי השתתף זאביק במלחמת יום כיפור בפעילות צבאית בתעלה בפעולת "כארמה". זאביק סיים קורס קצינים והדריך קורסי צנחנים.
לאחר סיום שירותו הצבאי עבד בהדרכת חניכים, בשדות הפלחה של הקיבוץ, כנהג בית ולבסוף ריכז את הבריכה.
בהנהלתו של זאביק קיבלה בריכת רמת רחל את פרס ההצטיינות הראשון של העסק הנבחר.
זאביק היה חבר בוועד הארצי באיגוד ארגון השחייה ומטעמם נשלח לארה"ב לסיור בריכות.
בשנת 1980, שם זאביק קץ לחייו והשאיר את משפחתו ואת חברי הקיבוץ המומים.
לזכרו של זאביק התקיימה מידי שנה תחרות שחייה בבריכת רמת רחל על שמו.
את אהבתו הרבה לילדים החליטה המשפחה להנציח בגן שעשועים. אמו שרקה אלוני התגייסה לאיסוף תרומות לשם הקמת הגן לזכרו שנקרא, "גן זאביק".
הגן נחנך בשנת 1983.
יהי זכרו ברוך.
אנחנו לומדים שהחיים ממשיכים, למרות האסונות שנוחתות עלינו.
איש לא שכח שזאביק היה פעם ועתה איננו יותר.
אנחנו מכבדים אותו בזה, שאנחנו זוכרים אותו כמו שהיה בימים ביותר מאושרים.
קשה לנו לקבל את חסרונו בחברה שלנו-וזה לא משנה אם הוא היה ידיד קרוב או
לא כל כך קרוב, הוא פשוט חסר!
הוא היה אחד מאתנו ואנחנו תוהים אם העצבות שירדה עלינו, תפוג במהרה.
ביחס לזאביק עצמו-בן אדם שהירשה למעט אנשים להכיר אותו כמות שהוא-
להם נתן מעצמו, חיבה וטוב לב בלי הגבלה. והנותרים יש מעט מאוד אנשים אצלנו
חבר, מועמד, חבר גרעין או חבר מסגרת אשר לא הכירו את זאביק.
אני זוכרת את הערבים אשר ארגן ברווקיה, עם הידידות ועם האווירה הטובה, כאשר
ישבנו יחד ונהנינו.
כל כך עצוב לנו אחרי שהלך מאתנו. נזכור אותו תמיד.
אין ברירה, אנחנו חייבים לקבל את הדברים בחיים אשר אין ביכולתנו לשנותם,
או להבינם ואשר אין אנו יודעים את מהלכם.
רחל סמית(בן דב)
מתוך עלון השלושים