נולד בתאריך 14.11.1946

נפטר בתאריך 22.5.2014

נולד בקיבוץ רמת רחל בשנת 1946, טרם הקמת המדינה, להוריך: נוטקה (נתן) ושושנה יואל ז"ל.

הבית בו גדל היה ספוג באידיאולוגיה ציונית חלוצית, "כולם בעד האחד והאחד בעד כולם".

חונך  על ערכים של: אהבת הארץ, כנות, יושר, עבודה ונתינה אין סופית למען הקהילה.

 

את החינוך היסודי קבל בבית הספר הקיבוצי בבית, ואת לימודי התיכון נשלח ללמוד כמו יתר ילדי הקיבוץ "בבית חינוך", בירושלים.

 

בשנת 1964 הצטרף לגרעין הנחל  "רמות" הראשון בקיבוץ, עם חבר'ה שהגיעו מהעיר.

בשירותו הצבאי שרת  "במחנה 80", ולאחר מכן  עבר לקיבוץ גבע לשנת הכשרה.

בתקופה זו הכיר את מניה לימים אשתו ואם ילדיו.

 

עם שחרורו מהצבא, התחיל במסירות ובאחריות רבה למלא  תפקידים רבים לטובת הקהילה של רמת רחל. ראשית דרכו כרכז המטעים, ובהמשך: רכז משק, גזבר, מזכיר, מנהל חשבונות , מלווה משקי בתנועה ועוד... בשנים האחרונות ניהל במסירות ובהצלחה את מרכז הספורט.

 

יחיאל, היה חלק מההוויה של רמת רחל, אחד מעמודי התווך של קיבוצינו, מנהיג ומורה דרך שרבים הלכו לאורו.

חבר מן השורה, איתן בדעותיו, ברור ונוקב, ויחד עם זאת ידע לבטא רגישות ואהבה.

היה שותף פעיל בכל התהליכים והשינויים שאנו עוברים ואף תמך בפועל ובגלוי.

קיבוצניק בכל מהותו, אכפתי ורגיש לבעיות היחיד ולבעיות הכלל, אוהב חברים ונהנה מחיי חברה. היתה בו אהבת חיים, ואולי זה מה שנתן לו את הכוח לעמוד בצער וביגון שידע בחייו עם מותו הטרגי של בנו אייל ז"ל.

כבן משק, בכל נימי נפשו ראה את הקיבוץ כדרך חיים ומקור לגאווה ותקווה לעתיד שהדור הבא ימשיך את מסורת דור המייסדים.

אהב מוזיקה ושירי ארץ ישראל, ספרות יפה, אסתטיקה, תרבות, התרפקות על העבר, על הטוב והיפה שבו. גאה בילדיך ונכדיך - והם היו מקור שמחה בחייו.

 

לפני 19 שנה התגלתה בגופו המחלה הנוראית. ראינו אותו בחצר, באסיפות, בעבודה כאילו הכל כרגיל,  "אני בסדר גמור, מה שיש לי לא בסדר", כך נהג לומר למי ששאל לשלומו.

אדם בלתי נדלה, בעל כוחות נפש ותעצומות. בכוחות על אנושיים התמודד ונלחם ולעיתים גם ניצח. את השנה האחרונה הגדיר כקשה בחייו.

עבד בקצב מרתוני, לא נכנע, האמין בכל ליבך בדרכו ולא ידע פחד.

כבעל ניסיון רב פעלים, כמי ששם את חותמו בכל  תחום בחיינו הציבוריים, הגיע אל השלווה והנחלה.

 

את רגעיו האחרונים פינה לחלוק בשמחה ואהבה עם משפחתו האהובה, בניו ונכדיו שעמדו לצידך לאורך כל הדרך. ובחר למות בביתו ועל אדמתו שכה אהב.

ראויה לציון מסירותה לאין קץ של מניה אשתו מרגע התפרצות המחלה ועד לרגעיו האחרונים.

היא עמדה לצידו בימים קשים, תמכה, עזרה, טיפלה בהמון אהבה ועם הרבה סבלנות והתמדה הצליחה למשוך את פתיל החיים עד היום.

השאיר אחריו זכרונות רבים, ילדים למופת, נכדים, כלות וחתנים, וכמובן קהילה שלמה של חברים ותושבים שרבים מהם חייבים לו תודה גדולה על עזרתו ותמיכתו בהם.       
יהי זכרו ברוך.